גמרא
פירוש
אַגְבְּיֵהּ אִיהוּ בְּחוֹבוֹ, פְּלִיגִי בַהּ רַב אֲחָא וְרַבִּינָא, חַד אָמַר: הָדְרָה, וְחַד אָמַר: אלָא הָדְרָה. מַאן דְּאָמַר ״לָא הָדְרָה״ סָבַר: הַאי זְבִינֵי מְעַלְּיָא הִיא, דְּהָא מִדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ אַגְבְּיֵהּ; וּמַאן דְּאָמַר ״הָדְרָה״ סָבַר: לָא זְבִינֵי מְעַלְּיָא הוּא, וְהַאי דְּאַגְבְּיֵהּ מִדַּעְתֵּיהּ וְלָא אֲתָא לְדִינָא, מֵחֲמַת כִּיסּוּפָא הוּא דְּאַגְבְּיֵהּ. וּמֵאֵימָת אָכֵיל פֵּירֵי? רַבָּה אָמַר: מִכִּי מָטְיָא אַדְרַכְתָּא לִידֵיהּ. אַבַּיֵי אָמַר: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ. רָבָא אָמַר: במִכִּי שְׁלִימוּ יֹמֵי אַכְרַזְתָּא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא – וא״ת שלהי הנושא (כתובות דף קד: ושם ד״ה ה״ג) דאמר רבא אחוי אדרכתיך והתם רבא גרסינן מדאמר והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא והיינו רבא דפסיק כן לעיל בפ״ק (בבא מציעא טו: ושם) וי״ל אחוי לי אדרכתיך דאי שפיר כתיבא הוה גבי מיומא דאכרזתא ואית דגרסי בשמעתין רבא אמר מכי מטא אדרכתא לידיה ובתר הכי רבה ולפי זה אתי טפי בפשיטות ההיא דהנושא והקדים רבא לאביי ורבה משום דאדרכתא קודם לאכרזתא ודברי אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מיושב טפי לשנות בתר דברי רבא מקודם. תחזור פרה לבעלים הראשונים – אין לפרש משום דא״ל משכיר לשוכר פרתי גבך דהשואל שילם דמיה דבפ׳ השואל (לקמן דף צו: ושם) בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שוכר הוי או שואל הוי היכא דאגרה פרה מעלמא ואינסיבא אליבא דרבנן ודאי בעלה פטור משום דאשתו עמו במלאכתו והויא שאלה בבעלים (ואשה חייבת כדין שוכר) כי תבעי לך אליבא דר׳ יוסי שואל הוי להתחייב לבעלים הראשונים במתה כדרכה או שוכר הוי ופטור והשתא התם כיון דלרבנן הבעל פטור מן האשה משום דהוי שאלה בבעלים לא יתחייב נמי לר׳ יוסי לבעלים הראשונים אלא טעמא דרבי יוסי הוי משום דסבר דשוכר לא קני אלא בשבועה ומשכיר יאמר לו דל אנת ודל שבועתך ומשתעינא דינא בהדי שואל ואפילו אם יש עדים שמתה כדרכה דאין השוכר צריך לישבע מ״מ לא קני לה אלא בהבאת עדים ויאמר לו אני פוטרך מהבאת עדים ורבנן סברי דשוכר קני לה במיתה ופליגי בדברי המקשה והמתרץ שבגמ׳ ונראה אם המשכיר עצמו היה שם בשעת שמתה ביד שואל שר׳ יוסי יודה לדברי רבנן דהתם ודאי קני לה במיתה גרידא דהשתא אין השוכר צריך לעשות כלום. אגרה ק׳ יום ושיילה צ׳ יום – השתא אם מתה חייב שתי פרות לשוכר אחת שתהא שלו ואחת שיעשה בה מלאכה י׳ ימים ויחזירנה למשכיר אבל אי שיילוה ק׳ יום לא יתחייב לו רק אחת של שאלה. אגרה פ׳ יום – ה״מ למימר אגרה צ׳ יום אלא לפי שבשאלה הוצרך לפחות פוחת גם בשכירות ועי״ל דאי אגרה צ׳ יום דהיינו כל ימי השאלה הוי כאילו נתן לו מעות לבטל השאלה כיון שאינה חוזרת לו לאחר השכירות להשלים ימי השאלה ואי הדר שייליה ע׳ יום לא יתחייב רק אחת דשאלה ודשכירות ק׳ יום וכן י״ל ברישא דאי שייליה ק׳ יום בימי השכירות כאילו ביקש שיתבטל השכירות ולא יתחייב כלום ומתני׳ דהשוכר הוי בעלים דשואל לרבנן אי מיירי שלא שאל כל ימי השכירות אתי שפיר דלאחר ימי השאלה תחזור לשוכר ואפילו אם השאילה כל ימי השכירות מ״מ כיון שהיא באחריות השוכר מגניבה ואבידה ופשיעה אם היה עם השואל במלאכתו דאז השואל פטור והשוכר חייב מקרי בעלים אבל הכא אי שייליה ק׳ יום השוכר פטור מכל דבר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush